שמואל ילמה

ראש תחום קהילה בג'וינט אשלים ומוביל אסטרטגי של מהלך קהילה מיטיבה. דיברנו עם שמואל על החזון שלו לקהילות מיטיבות, ועל החיבור האישי שלו לתחום הקהילה.

 

איך נולד הרעיון של מהלך קהילה מיטיבה?

במסגרת התכנון האסטרטגי של ג'וינט ישראל במהלך 2019,  הגדרנו את האתגרים החברתיים והכלכליים של החברה הישראלית לשנים הקרובות: מוביליות חברתית בפריפריה ובחברה הערבית, הזדקנות מיטבית, חיים עצמאיים של אנשים עם מוגבלות שילוב ופריון בשוק העבודה, שותפות ומעורבות חברתית וכלכלית של החברה החרדית, יעילות ומועילות של המערכת הציבורית. היה ברור לי מעל לכל ספק שהקהילה היא מנוף חיוני לצמצום הפערים בכל האתגרים האלו.

 

לשמחתי מצאתי שותפים לחזון ולדרך: דליה לב שדה, מנהלת האגף למשאבי קהילה במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, שאיתה יצאתי למסע, ובהמשך ארז רואימי, מנהל יזמות וחדשות חברתית בקרן רש"י. רתמנו למהלך רב מגזרי מגוון שחקנים ממשרדי ממשלה, אקדמיה, מגזר שלישי, פילנתרופיה, שלטון מקומי, ונציגי קהילות שהם השותפים הנלהבים שלנו למטרת העל החשובה הזו: לחזק קהילות מטיבות המחוללות תמורות חיוביות בקרב חבריהן בדגש על הפריפריה החברתית – גיאוגרפית ומקדמות אימפקט של מוביליות חברתית, חוסן ושיפור איכות חיים במציאות משתנה של המאה ה21.

 

המהלך הרב שלבי שלנו נמצא כרגע בשנת התכנון, בה אנחנו מגבשים את תשתית הידע, אפיון מהי קהילה מיטיבה (בארבעה אפיקים מרכזיים: חברתי, חינוכי, כלכלי ופיסי), מערך תוצאות ומדדים, פרקטיקות אפקטיביות ומנגנון מוסכם לפעולה. בשלב השני אנחנו מתכננים לצאת להתנסות בשטח במספר יישובים, ובשלב השלישי, אנחנו שואפים להטמיע את המיזם בפריסה ארצית תוך השפעה על המדיניות, הרגולציה והתקציבים הנדרשים לכך. אני מאמין בכל ליבי שיחד נעשה ונצליח!

 

איך הגעת לתחום הקהילה? מהי קהילה מיטיבה בעיניך?

נולדתי לתוך קהילה: בכפר בצפון אתיופיה, באזור טיגריי, בשם עדי – וורבה, בו חיו 30 משפחות יהודיות . כל חוויית הילדות שלי היתה מבוססת על ערכים קהילתיים. כשאני חושב על זה, היו בה בדיוק את כל המרכיבים של קהילה מיטיבה:

 

היו גבולות פיזיים; הנהר שעבר במרכז הכפר שהיווה מקום מפגש חברתי, השדות שבהם רעינו את הצאן, המרחבים שבהם שיחקנו את משחקי הילדות, המוסדות הקהילתיים כגון בית הכנסת, באר המים ועוד.

בנוסף, בכפר שלנו התקיימה כלכלה קהילתית. זה היה כפר שמבוסס על חקלאות זעירה, וכולם התגייסו למען שכניהם כדי לחרוש, לזרוע ולקצור כדי לעמוד בלוח הזמנים של עונות השנה. זה היה אפקטיבי וגם מלא שמחת חיים. זה יצר אנרגיות מטורפות. היו אנשים שתפקידם היה לייצר מוטיבציה באמצעות שירה. זה היה משהו שחיזק מאד את המסוגלות הקהילתית, ביחד הכל אפשרי ואף משפחה לא נשארת מאחור !

 

כמו כן, בכפר שלנו היה מימד חברתי חזק; אנשים היו גאים להשתייך לכפר, היו דמויות משמעותיות שיצרו תרבות, שירה ומוסיקה. היתה ערבות הדדית שבאה לידי ביטוי בשמחות, באבל, במצוקות. היתה מנהיגות קהילתית של זקני הכפר (השמגלוץ') והיתה מנהיגות רוחנית של הקסים. היתה שייכות וגאווה מקומית. היו רגילים לשאול מאיזה כפר ומאיזו משפחה אתה כי שייכות זו הגדירה מי אתה.

 

כיום, אני מבין שהערכים והעקרונות הקהילתיים הם נכונים לכל מקום ומקום . אמנם הזמן, המאפיינים והסביבה שונים אבל התפישה והערכים הקהילתיים נכונים גם למציאות שלנו כחברה מערבית בשגרה ובמצבי משבר וחירום.  הקהילה היא מעין ערוגה שעליה פורחים הפרט והקבוצות.

 

הניסיון המקצועי שצברתי בפיתוח וניהול של תכנית 'מוטב יחדיו' שמטרתה לדאוג לילדים בקהילה, בדגש על ילדים במצבי סיכון ב-50 שכונות מעוטי הזדמנויות מירוחם בדרום ועד קרית שמונה בצפון, מראה שברגע שרואים בתושבים כשותפים מלאים , הם יודעים להגיד מה הכי כואב להם, מה הם הפתרונות שעובדים בשבילם ומה המעורבות והאחריות שהם לוקחים על עצמם בשותפות מלאה עם אנשי המקצוע והמנהיגות המקומית.

​

מה הטיפ שלך לעבודה עם קהילות?

להאמין בתושבים ולתת "מקום לחכמת המקום"!