סיפורה של קהילה

(תמונה באדיבות גילי סבא)

​

אין מי שיודע יותר טוב לעשות קהילה מאשר האנשים בשטח, ואנחנו כאן ללמוד מהם. הפעם, בסימן נושא החינוך , דיברנו עם גילי סבא מרמלה, נשואה ואמא ל-3, בת 20 ותאומים בני 11, הילי, ורפאל שנמצא על הספקטרום האוטיסטי. פעילה בקהילת "צמיד", הורים מיוחדים למען ילדים מיוחדים בעיר, והובילה  הקמת בית ספר לילדים על הספקטרום, 'מגשימים', שבו לומדים היום כ-60 ילדים. קבוצה זו הוקמה לפני מספר שנים במסגרת תכנית "מוטב יחדיו" כחלק מרשת ארצית של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

"לפני שמונה שנים רפאל אובחן. המסגרת החינוכית שלו היתה גן תקשורת, אחד משני גנים שהיו אז ברמלה. כשהוא עמד לעלות לכיתה א', האפשרות שעמדה בפניי היא רק לחפש עבורו מסגרת מחוץ לעיר", מספרת גילי. "אחרי ביקור בכמה מסגרות, יצאתי בהבנה שהבן שלי לא ילמד מחוץ לרמלה. המשמעות של לשלוח אותו לבית ספר מחוץ לעיר היתה נסיעות מתישות יום יום, גם עבורו וגם עבורי. כששקלתי את זה חשבתי: הבת הגדולה שלי הולכת ברגל לבית הספר. למה לבן שלי, שהוא תושב העיר בדיוק כמו כולם, אין אפשרות כזו? החלטתי שגם לבן שלי יהיה בית ספר ברמלה".

"התחלתי לכתוב כל יום פוסטים בפייסבוק, לכתוב מכתבים וביקשתי להיפגש עם ראש העיר. ביקשו ממני לנשום עמוק, אבל התמדתי באמירה שלי – שהילד שלי ילמד בבית ספר שמתאים לצרכיו, ברמלה", מספרת גילי. כדי לקדם את הנושא היא פנתה לקהילת צמיד. בקהילה אמנם מעולם לא התמודדו עם סוגיה של פתיחת בית ספר - הילדים להורים בקהילה יצאו ללמוד במסגרות מחוץ לעיר – אך ידעו לחבר אותה לגורמים הנכונים. דרך צמיד החל הקשר עם ראש עיריית רמלה הנוכחי מיכאל וידל, שבסופו של דבר אישר את פתיחת בית ספר 'מגשימים'. "אצל ראש העיר הנוכחי מצאתי אוזן קשבת והוא מעורב אישית בנושא; כשראש העיר איתך – דברים יכולים לקרות".

בפגישה הראשונה עם ראש העיר העלתה גילי את הצורך לבית ספר לילדים מיוחדים בעיר, וגיבתה את הצורך בנתונים: "שמנו על השולחן את נתוני הגידול במספר המאובחנים, והבנו שאם היום לא פותחים בית ספר, עוד שנתיים נהיה בהצפה של ילדים שזקוקים למסגרת".

תהליך הקמת בית הספר נעשה בשיתוף ההורים, אגף החינוך ואגף פרט שאחראי על החינוך המיוחד, כאשר מנהלות האגפים ליוו את התהליך באופן צמוד. נערכו פגישות היגוי בהשתתפות ההורים, ועם מנהלת בית הספר הנבחרת. "בלי ליווי צמוד של הגורמים ברשות, קשה מאוד להרים כזה דבר", מודה גילי.

הכיתות נפתחו במבנה שהקצתה העירייה, ושימש בעבר בית ספר יסודי בשכונה שמספר הילדים בה פחת. בבית הספר, שנפתח לפני ארבע שנים עם קצת יותר מ-20 תלמידים, לומדים היום 60 תלמידים, ביניהם רפאל. מגיעים אליו גם מחוץ לרמלה, מנס ציונה או נווה מונוסון. עיריות שכנות מבקשות ללמוד מגילי ומהעירייה על התהליך המוצלח.

המסגרת החינוכית מיועדת ללוות את הילדים גם אחרי גיל בית הספר, עד גיל 21. "מתוך קהילת בית הספר צומחות יוזמות נוספות, כמו בית קפה שאותו מפעילים הילדים המיוחדים", מספרת גילי.  היא ושאר ההורים בקהילה מלווים את התהליך בהתאם לצרכים, שמתעדכנים ככל שהילדים גדלים, אך את הקמת המסגרת החינוכית לילדים על הספקטרום האוטיסטי, שצומחת ומתפקדת כבר ארבע שנים, כבר אפשר להכתיר כהצלחה.

בית הספר 'מגשימים' סמוך לבית ספר למחוננים בשם 'חלום', שבו לומדת הילי אחותו של רפאל. בתי הספר נמצאים במרחק חמש דקות נסיעה מביתם, כפי ששאפה גילי, והאחים התאומים נפגשים ומתראים בהפסקות. "אם מחברים את השמות של בתי הספר - ביחד זה מגשימים חלום", אומרת גילי. "זה מתאים בדיוק. אני תמיד אומרת שחלומות לא מתגשמים – חלומות מגשימים; קמים ועושים".

​

​

​